מתנגדת // האח הגדול היא תוכנית שמוציאה מאנשים דברים שבמצב אחר ייתכן שהם לא היו מעיזים להוציא, או שהם לא מודעים שהוא קיים בכלל. ניקח כדוגמא את יצר המציצנות: הוא קיים אצל כולנו, אבל עד שהתחילו תוכניות הריאליטי, אנשים לא העזו לבטא אותו בפומבי.

​

למעשה מציצנות במקרים מסוימים נחשבת כעבירה על החוק. במסגרת הטלוויזיונית המציצנות מקבלת אישור, דבר שלא סותר את העובדה שהיא שלילית. דוגמא אחרת לדברים שהאח הגדול מוציא מאנשים, שבלעדיו הם לא היו מעיזים להוציא, היא בחירת המשתתפים הקיצוניים על-ידי ההפקה. זה די שקוף שההפקה בוחרת אנשים שיווצרו ביניהם חיכוכים ואפילו מריבות כדי להעלות את הרייטינג.

אבל על הדרך היא גורמת לצופי התוכנית לפתח תפיסה קיצונית לגבי הקבוצות שהמשתתפים האלו מייצגים לכן אני חושבת שההשפעה של בחירת ההפקה היא רחבה יותר מסתם להשיג רייטינג. האח הגדול למעשה מאפשרת 'גלישה' למקומות שהחברה לא הייתה מגיעה אליהם בלעדיה, בגלל המעטה הפומבי.



ארחיק לכת עוד יותר, האח הגדול בעיני היא כמו מפלצת שמזינה את עצמה. נותנים לה פתח והתופעה פשוט הולכת וגדלה, תופסת תאוצה. בהתחלה קצת מתביישים, קצת נגעלים אפילו, מתנגדים לרעיון של הרמה הירודה הזו. ואז מתרגלים ואפילו מעיזים לדבר על זה בגלוי. אנשים מדברים על התוכנית ברחוב ובמקומות מפגש, דנים במה הדיירים עשו אתמול בלילה ופתאום אני, שלא רואה בכלל את התוכנית, שלא ממש יודעת על מה מדובר, מוצאת את עצמי בתוך הסיפור הזה. נשאבת אליו. ככה התופעה תופסת תאוצה .וזאת גם אחת הדרכים שגורמות למפלצת לגדול

​

כשאני אומרת מפלצת אני לא מדברת רק על האח הגדול אלא על כל תרבות תוכניות הריאלטי הרדודות. זאת מפלצת שלא יודעת שובע, ככל שנותנים לה לאכול היא גדלה ונעשית רעבה יותר. האח הגדול היא רק תוכנית ריאלטי אחת מבין רבות. אלה תוכניות שמעצימות קרעים ויריבויות בין אנשים, מחזקות סטריאוטיפים והופכות את השיח היום יומי לרדוד וריק מתוכן. הן צצות חדשות לבקרים, מכניסות לתודעה שלנו סלבריטאים חדשים, שבתקופות אחרות לא היו נותנים להם אפילו לא שניית שידור אחת, שלא לדבר על 15 דקות....



אסתי טבת, בת 30 תושבת נתיבות. בוגרת תואר ראשון וסטודנטית ללימודי תרפיה באומנות. שותפה בפרויקט "בוחרים מחר" ואחת ממקימות מגזין פסאז'.

________________________________

מתלבט // האח הגדול הוא לכאורה ניסוי חברתי אנתרופולוגי  שבא לבדוק איך מתנהגים אנשים שלא נפגשו מעולם האחד עם השני, כאשר המתמודד ה"חברתי" ביותר אמור (כך לפחות על פי ההיגיון) להישאר אחרון ולנצח. אך בפועל האח הגדול היא בעיקר תכנית שמקדשת ומעצימה עימותים בין האנשים החריגים והשונים שבנו.

​

כמעט כל האנשים שמגיעים לתוכנית הזאת מגיעים עם תווית מסוימת: השמאלן האתאיסט והדתיה הבורה. הימני והערבי. המזרחי העילג והאשכנזייה המתנשאת. האתיופית והגזען. תוסיפו לבית את הדוגמנית הטיפשה, פעילת השמאל הקיצוני ומרוקאית בהריון, ותקבלו  במקרה הטוב מתכון לסרט בורקס.

​

הפקת התוכנית נהנית להדגיש את החריגות ומעצימה ויכוחים שלרוב מתפתחים למריבות ברמה האישית. בעונות הראשונות חולקו כדורים פסיכיאטרים שהקצינו את התגובות של המתמודדים.  פעמים רבות משודרות אמירות גזעניות ושוביניסטיות כמעט ללא צנזור ואנחנו מדברים על ערוץ 2, על בסיס שבועי, בשעות צפיות שיא! מאחר ששעת השידור היא "שעת שיא" ומאחר שהתוכנית מאוד פופולארית, ילדים צופים בה ומה שהם לומדים זה שאפשר להצליח רק באמצעות תככים מזימות ושקרים, בדיוק כמו באח הגדול. כן בדיוק כמו באח הגדול.

​

אם שם עושים חרם על חלק מדיירי הבית, אפשר לעשות אותו דבר גם בכיתה על ילד פחות אהוב.

האח הגדול היא סוג של מראה לחברה הישראלית. לצערנו זוהי מראה עקומה שממחישה  לנו את העובדה שאנחנו הישראלים "אוהבים לראות אש".

​

ועדיין, בכל ראשון ושלישי, אני מוצא את עצמי יושב מול הטלוויזיה, ומתחיל לראות בהנאה את התוכנית שאני כל כך אוהב לשנוא. למה? כי גם לי, כישראלי, יש כנראה יצר מציצנות ששואב הנאה מהצפייה בתוכנית...



אלי אזרד, בן 29 יליד נתיבות. חובב ספורט, ועובד בחברת הסלולאר סלקום כמומחה מחשבים.